א. התובע, מועין ערמוש (להלן:"
התובע"), תושב העיר טמרה שבגליל, הגיש ביום 16.6.11 בקשה לאישור תובענה ייצוגית על כך שהנתבעת, תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ (להלן:"
הנתבעת"), גבתה ממנו, ומשאר הצרכנים, במהלך ספטמבר 2009 אגרת ביוב בשיעור של 1.68 ש"ח לכל מ"ק צריכת מים, בעוד שלפי חוק עזר לטמרה (אגרת ביוב), תשס"ד - 2004, היא רשאית היתה לגבות רק 0.58 ש"ח בגין אגרת תפעול ואחזקה + אגרת פחת 0.29 ש"ח, ובסה"כ 0.87 ש"ח אגרת ביוב, ביחס לכל מ"ק מים המסופק לנכס. בפועל, כך טוען התובע, גבתה הנתבעת 1.68 ש"ח אגרת ביוב לכל מ"ק מים, דהיינו, 0.81 ש"ח, שלא כדין ובחוסר סמכות, וזאת עבור 61 מ"ק מים שצרך התובע.
לפי החשבון שהופק לתובע בספטמבר 2009, כ"צרכן ביתי", הוא חוייב באגרת ביוב של
1.68 ש"ח לכל מ"ק מים, ובסה"כ חוייב עבור אגרת ביוב בסכום של 102.50 ש"ח, בעוד שלפי חוק העזר הסכום לתשלום לא היה אמור לעלות על 53.07 ש"ח (לפי 0.87 ש"ח לכל מ"ק), משמע, תשלום חורג של 49.43 ש"ח.
ב. בבקשתו ביקש התובע כי התובענה תאושר כתובענה ייצוגית, בציינו שלפי מיטב ידיעתו מספר הלקוחות של הנתבעת בעיר טמרה הינו קרוב ל-5,850 לערך, שמכל אחד מהם גבתה הנתבעת בסמוך לספטמבר 2009 אגרת ביוב בסך 1.68 ש"ח עבור כל מ"ק צריכת מים בניגוד לחוק עזר טמרה (אגרת ביוב), התשס"ד - 2004.
ג. הנתבעת הגישה ביום 20.9.2011 הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006. נטען בהודעה זו שהתאגיד אחראי על משק המים והביוב בתחום 10 רשויות מקומיות באזור שפרעם רבתי ובהן גם עיריית טמרה. התאגיד החל את פעילותו ביום 1.8.2009. בתחילת פעילות התאגיד טרם נקבעו כללים לחישוב עלות שירותי מים ועלות שירותי הביוב שהתאגיד נתן, וממילא טרם נקבעו התעריפים לתשלומים שיגבה התאגיד מצרכניו בעד שירותי המים ובעד שירותי הביוב. מטעם זה נחקקה הוראת מעבר בסעיף 152 של חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א - 2001, כך שכל עוד לא נקבעו תעריפים לנתבעת לפי חוק התאגידים, ימשיכו לחול בתחומה התעריפים שנקבעו לפי כל דין ואשר היו בתוקף ערב יום תחילת פעילותו של התאגיד והוא יהיה זכאי לגבות מהצרכנים תשלומים לפי התעריפים האמורים.
ד. לכן, כך נטען בהודעת החדילה, היה על התאגיד בעת תחילת פעילותו לגבות את אגרת הביוב בהתאם לחוק העזר. ביום 1.1.2010 הותקנו כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע - 2009 ובסעיף 2(ב) של כללים אלה, נקבע שכל תשלום בעד שירותי מים או שירותי ביוב שנותן התאגיד, אשר נקבע בכל דין לרבות בחוק עזר של רשות מקומית, לא יחול עוד על התאגיד או על צרכניו.
במקביל, מכוח הוראות סעיפים 102+103 לחוק תאגידי מים וביוב התשס"א - 2001, הותקנו כללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), התש"ע - 2009, ובהם נקבע שהתעריפים הנקובים בכללים אלה כוללים תשלומים שוטפים בעד הקמת מערכות מים וביוב והתאגיד לא יגבה כל תשלום בעד שירותי מים וביוב שלא לפי התעריפים הנקובים בכללים אלה לרבות היטלים או אגרות לפי חוק עזר לביוב או למים.
ה. על יסוד האמור בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א - 2001, ועל יסוד האמור בכללי התעריפים, חדלה הנתבעת מן הגביה לפי חוק העזר שבגינה הוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וזאת החל מתאריך 1.1.2010, משמע, כך טוענת הנתבעת, כשנה ומחצה לפני הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
התעריפים שנגבים על ידי התאגיד, כך טוענת הנתבעת, מעוגנים בכללי התעריפים כעולה מחשבונות לדוגמא עליהם מסתמכת הנתבעת, וכן תצהיר של מר איאד נעמה, מנהל מחלקת כספים בתאגיד.
ו. ממשיכה וטוענת הנתבעת בהודעת החדילה שבהתאם לרע"א 6340/07
עיריית תל-אביב נ' חגי טיומקין (לא פורסם, 13.2.2011), נקבע, שבהתאם להוראות סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, אין לאשר כתובענה ייצוגית תביעת השבה כנגד רשות גם במקרה שבו חדלה הרשות מן הגביה טרם הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, וזהו המקרה שבפנינו.
מוסיפה הנתבעת וטוענת שהאמור לעיל נכון הוא בין אם החליטה הרשות בעצמה לחדול מן הגביה, בין אם חדלה מן הגביה לפי הוראת חוק, ובין אם הוסמכה מפורשות בהוראת חוק לבצע את פעולת הגביה שבגינה הוגשה הבקשה לאישור, וזאת, כאשר בענייננו, נסמכת התובענה כל כולה על המצב החוקי כפי ששרר בטרם הותקנו כללי תאגידי המים והביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע - 2009.
ז. לטענת הנתבעת לא היה מקום במקרה שבפנינו להגיש את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית הואיל והשינוי בחקיקה נעשה כשנה ומחצה בטרם הוגשה הבקשה לאישור וללא כל קשר אליה.
לא זו בלבד, אלא שבמסגרת הבקשה לאישור, אף לא ציין התובע דבר בנוגע לשינוי החקיקה שחל.
ח. בהודעת החדילה הוסיפה הנתבעת וציינה שעם כניסתו של התאגיד לתפקידו הוא חייב את תושבי טמרה, בשוגג, בגין אגרת ביוב למאי 2009 בתעריף הגבוה מזה שנקבע בחוק העזר. התאגיד תיקן טעות זו כבר במועד החיוב של חודש יוני 2009, ומכאן שהתאגיד חדל מן הגביה שבגינה הוגשה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, עוד בתקופה שחל חוק העזר, ואולם, הנתבעת מציינת שהיא מביאה עובדה זו למעלה מן הדרוש, בנסיבות העניין, שהרי החקיקה שנכנסה לתוקף, לפי המפורט לעיל, עוד ביום 1.1.2010, מהווה חדילה לעניין סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות כפי שנפסק על-ידי בית המשפט העליון בעניין
טיומקין.
ט. על יסוד כל האמור לעיל, טוענת איפוא הנתבעת לחדילה לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגית, ומציינת שבהתאם לכך אין לאשר את התובענה כייצוגית ואף אין מקום בנסיבות אלה לפסוק גמול ושכר טרחת עורך דין.
י. בהחלטה שנתתי ביום 3.10.2011 קבעתי שאשמע את טיעוניהם של שני הצדדים במועד שקבעתי מראש לדיון (13.11.2011), וזאת בכל הנוגע לתשלום גמול לתובע, ותשלום שכ"ט עו"ד לב"כ התובע, ואולם הצדדים בחרו בהסכמה להגיש בעניין זה את טיעוניהם בכתב ובכך לייתר את ישיבת 13.11.2011 וכך אכן היה.
י"א. בטיעונים שהגיש התובע מבקש הוא שבית המשפט יפסוק את הסכום שבית המשפט רואה לנכון עבור גמול ושכר הטרחה לתובע.
טוען התובע שמן האמור בסעיפים 8 + 9 להודעת החדילה שהגישה הנתבעת עולה, כי היא מודה מפורשות שהיא גבתה ונטלה כספים מן התושבים שלא כדין ותוך חריגה מסמכות. התובע מציין שהוא הסכים להודעת החדילה נוכח הוראת סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006, שאיננה מותירה מקום לשיקול דעתו של בית המשפט בעניין, הואיל ובסעיף 9(ב) של החוק הנ"ל, נאמר שבית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית ותביעת השבה נגד רשות, אם מודיעה הרשות שהיא תחדל מן הגביה שבגינה הוגשה הבקשה, והוכח לבית המשפט שהיא חדלה מן הגביה.
י"ב. לטענת התובע, תביעתו מתבססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979, ובנוסף על חוק תובענות ייצוגיות המאפשר הגשת תביעת השבה נגד רשות אשר גבתה סכומים כמס, או אגרה שלא כדין. המחוקק אמנם צמצם במסגרת חוק תובענות ייצוגית, התשס"ו - 2006, את העילות להגשת תביעה ייצוגית נגד הרשויות, אך לא הזכיר שהתביעה היא להשבת סכומים אשר לגביהם הגביה
מתמשכת
.